התענוג המופרז זה שטות (והסיבות לכך)

תהיי כנה עם עצמך: האם אי פעם קיבלת תגובה כמו “זונה” או “פרוצה”, או חשבת שאחרים רואים אותך כ”מוחצת” או “פרוצה”? האם קרה שהרגשת אשמה וקבלת תחושת בושה בעקבות התנהגות שנחשבת ל”פרוצה” (בכל מובן של המילה)? עלתה בך פעם המחשבה להגדיר מישהי אחרת כ”זונה” או ללעוג לה, בין אם זה היה בפניה או מאחורי גבה? לעיתים, מדובר בדעה שנחשבת ל”נכונה” או מוסרית בעיני החברה, ולכן ישנה נטייה לקטול ולהשפיל נשים שחרגו מהנורמות החברתיות.

אם יש לך פה וגדלת בארה”ב, התשובה בצער היא ככל הנראה חיובית. ועכשיו, זה חשוב לקחת רגע ולהכיר בדעות המיושנות והמושפעות מפטריארכלות שמקבעות את הרעיון של “פריצות” כהגדרת תווית בלתי ראויה שמדביקים לנשים ולנשים בלבד. חשוב להבין כמה תפסים פנימיים שלנו קלטנו על אודות עצמנו, על מיניותינו, ואיך החברה מגדירה ומבקרת את ההתנהגות שלנו.

מה באמת משמעות ה”מוחצת” או ה”פרוצה”

למשל, מושג כמו “פרוצה” הוא למעשה בנוי על מנגנון שהומצא על ידי חברה פטריארכלית כדי להבטיח הבדל בין מגדרים, ולשמר מעמד שליטה על נשים באמצעות עריצות מונחים ומושגים. המושגים האלה מציגים נשים כמי שנוגעות ומפעילות מיניות ב”חוסר ביקורת”, בעוד שגברים נחשבים ל”חופשיים” ומוחרגים מכל תווית שלילית במונחי מין. תוויות כמו זונה, פרוצה, ו”הומו” היו ועודן כלי להנגשה של נשקים של גינוי ואשמה כלפי נשים, בעיקר על כך שהן נהנות ממיניות שלהן או מגלות עצמאות מינית. אני מאוד מתעבת את המושג “זונה” ומרגישה שעליו להתפוגג, מכיוון שהוא מחבר סטיגמות של בושה ופטריארכלות שמפריעות לנו להרגיש חופשיות בגופנו.

כן, אולי תושבי עולם יגידו: “אבל גם גברים יכולים להיות פרוצים”. ואני עונה שאי אפשר בכלל להשוות את השיח שנוגע לנשים לזה של גברים. מילות גנאי כמו “זין” או “זונה” מתייחסות בדרך כלל לנשים, בעוד שבגברים זה נעשה בהומור או כקללה חיה בלי משקל אמיתי בכך. ההבדל הוא שכשזה מגיע לנשים, המושג מלווה תמיד בשיפוט חמור, בפסילת המיניות שלהן, ובהנחות שליליות בנוגע לערכן.

המילון מבהיר שמושג כמו “פרוצה” מתייחס ל”יחסים עם כמה שותפים מיניים” ו”לא מוגבלת לשותף אחד או למספר מצומצם”. אך חשוב לחשוב על ההגדרות הללו: מהי כמות “רבת-פנים” של שותפים מיניים? ההבנה הזו היא אינדיבידואלית ותלויה בתרבות ובדורות. בעולם הכולול, השאלה היא מיהי האישה ה”פרוצה” שהחברה מכתיבה על פי איזו תקן מותר לה לחוש חופשיות. מי שנכנסה לשולחן הדיונים הזה, למעשה, נפגעת, כי גם אם היא מרגישה שלה יש זכות לבחור, היא עלולה למצוא את עצמה מושפלת, מרחיקה לכת ומשפילה עצמה כדי להתאים לנורמות חברתיות מזויפות.

שאלות שמנסות להבין את ההיסטוריה של מודלים של טוהר מול פריצות, כמו מדוע תרבויות מסוימות מקפידות יותר על הגבלת מיניות נשית מאחרות, הן חשובות ביותר. האם זה קשור לכך שנשים אחראיות על ההולדה והעתיד של החברה? או שהגבריות המוגדרת על ידי טוקסיות והגמוניה גברית מזינה את ההנחה שרק כשגבר שולט בנשים, הוא מוכן להרגיש “גבר”? עלינו לשאול את עצמנו עד כמה הקונספט של חברה שמחייבת את נשים לשימור תפקידי מין מסורתיים משתרשת בהיסטוריה, וכיצד אפשר לשבור את הדיאטה הזאת.

הנחת ה”יחסים monogamous” אינה הנורמה הבלעדית

בניגוד למה שנטען בדרך כלל, זוגיות מונוגמית איננה בהכרח מצב ברירת מחדל של הטבע האנושי. קיימים זרמים כמו פוליאמוריה ויחסים לא מונוגמיים שאינם חדשים, וההיסטוריה מראה שצורות שונות שלהם התפתחו לאורך הזמן והיו מקובלות בתרבויות שונות. למעשה, רוב האנשים בוחרים במונוגמיה משום שהחברה והחוק תומכים בכך, אך זו לא שכבת ה”נורמה” עבור כל אדם. לחלוק על הזכות לבחור את מבנה היחסים אינו רק שמחה וגחמה, אלא מעשה של גאווה ואגו מוגזם. כל אדם והקשריו, הרגשות וההעדפות שלו.

ככל שהניסיון שלי מלמד, אנשים מצניעים לעיתים קרובות את מה שהם עושים במערכות יחסים. הם לא משותפים את כל הפרטים, וגם לא תמיד חושפים את המניעים הפנימיים שלהם. זה מוביל למושג שיש שואפים להדגיש בו את הפטריארכלות והביקורת על נשים על ידי האשמה ומבוכה, כמו תוויות של “זונה”. החשיפה המופרזת של הגוף וההבניה של נשים ככלות הנזק וההומור כמעט לכל דבר שמייצג מין, תורמים לתפיסה ש”אם את יפה, את דורשת את זה”, וזה שקר מוחלט, שאין לו מקום בחברה מתקדמת.

הסרת מיתוס ה”זונה” מהראש שלך

מה תכנה אישה שמחה שמצהירה על יחסי מין חופשיים, שאינה שותפה לנורמות התרבותיות הסביבתיות שלה? פשוט: Human — בן אדם, קודם כל ואחר כך, כל שאר ההגדרות והסטיגמות. עליך לדעת שאם מישהו קרא לך “זונה” או “פרוצה”, זה לא מגדיר אותך. הערך שלך הוא לא תוצאה של ציפיות של אחרים או העמדות גולמיות שהם מייחסים לגופך או לילכויותיך. אישה שמצהירה על חופש מיני ומצהירה את גופה בפומבי היא לא זונה, היא פשוט מישהי שעושה מה שעושה מתוך חופש ושליטה על חייה.

אם קראת בעבר למישהי “זונה” או “פרוצה”, אני מזמינה אותך לשקול מחדש את הפעולה הזו. למה זה משרת אותך? האם זה מרגיע אותך כשהורסת את הביטחון של מישהי אחרת? אולי, במקום לשפוט, נוכל לכבד את הבחירות של אחרים ולתת להם את החופש להחליט על דרכם. ההבנה שכולנו בני אדם עם רצונות ותחושות שונה תעזור להפחית את השיפוטיות וליצור חברה שמכבדת יותר את המרחב האישי של כל אחד ואחת.

ולקרוא לכולנו, חשוב גם לסלוח לעצמנו על טעויות וטעויות של פעם – כי החברה שמניחה שאישה היא “זונה” פשוט נורית את הביטוי הזה על כל מישהי, וגם על עצמה. זה נכון שבלי הרגשה ומודעות, ח Cri, Yet, אין סוף לשינוי, תמיד יש מקום להתקדמות והמשכה של המסע.

אני רוצה לסכם במסרים מרכזיים:

• את שולטת על מה שיש בגופך ולך בלבד. אפשר לבחור איך להראות אותו ואיך לבטא את זה.
• יש לך זכות על הגוף שלך, על המגדר שלך ועל המיניות שלך. שום תגובה של אחרים לא תגדיר את ערכך.
• אנשים שמבקרים או משפילים אותך, מראים בעצמם חוסר כבוד כלפיך ולפיכך אין להם זכות להשפיע על ההחלטות שלך או על חייך הפרטיים.

ולסיום, אם את עדיין כאן וקוראת, אשמח שתהיי מודעת לכך שככל שהשיפוט והדעות שלנו בנוגע למיניות הן מושרשות בחברה בדפוס של אשמה ובושה, תוצאותיהן בדרך כלל שליליות. לא תמיד נדע להימנע מהן, אך אומץ, התבוננות, ומודעות יובילו לשחרור ולחיים שמחים ואמיתיים יותר.