אני זוכרת את הרגעים שבהם שמעתי את חבריי מבית הספר התיכון מדברים על מיניות. השפה הייתה אגרסיבית, הומופובית, מלאה בהצגות קיצוניות של גבריות, לפעמים גם מזיקות, שנוצרו כדי להדגיש תפקידים ותסריטים חברתיים שליליים שקשורים ליחסי מין ומגדר. ככל הנראה זה הסיבה לכך שאני בחרתי לעסוק בתחום החינוך המיני, כשהמטרה שלי היא לפרוך מיתוסים והטיות – מתוך רצון להציע לצעירים ולמבוגרים חוויות חיים ומיניות שונה, פתוחה יותר, ומודעת יותר.
התקופה בה גדלתי הייתה בסוף שנות ה-80 והתחלת שנות ה-90, תקופה שהייתה נושאת שמות של סרטי ג’ון הוג’, מוזיקת גראנג’, ואופנות אלטרנטיביות. ההוראה שקיבלתי בנוגע למיניות הייתה בעיקר על הפחד – הפחד מחיידק ה-HIV, הפחד מלהיות הלא-מתוכנן הורה, ועוד. בבית הספר התיכון, נסענו עם “בייבי ביצה” – ביצת עוף אמיתית שבחרנו לשאת איתנו, כדי להמחיש לנו, באמצעות שבריריותה, את אחריות הטיפול בתינוק אנושי, למרות שהמשמעות של זה הייתה מסתורית ומבלבלת. זה היה ניסיון לעורר מודעות, אך בפועל זה לא סיפק תובנות מעמיקות לגבי טיבם של יחסי מין, יחסים או תחושות אמיתיות.
הסרטים שהיו נפוצים באותה תקופה היו מלאים בתפקידים מגדריים מסורתיים ומקומות שבהם נוצרות מצבים של “הסכמה שברירית” – פרקטיקות שעלולות להיראות כיום כמפוקפקות. התפיסות שהיו מקובלות אז כללו את ההנחה שבנים תמיד צריכים לרצות מין בכל מחיר, כי רגשניות נתפסת כנשית, ושלגוף של הנשים אין תפקיד אחר מלבד שתייה, הצצה ושיחה עם חברות. ברור שהחברה מחדירה לנו סטיגמות ומיתוסים שלא תמיד משקפים מציאות, והחדשות הצורבות הן שהם עדיין קיימים, חלקם מתמשכים ואפילו מתעדכנים. לכן, כאן אני רוצה להפריך חלק מהמיתוסים הנפוצים, המזיקים והעיקשים ביותר ביחס לגברים ולמיניות.
(הערה: כשאני מדברת על מיניות גברית, אני מתכוונת הן לגברים מזוויות זהות מגדרית והן לביולוגיים, כלומר לגברים שמתופעלים מיחסי מין, ומי שמזדהים כבנים או גברים. זה לא רשימה מלאה של כל המיתוסים, אלא דוגמאות שאני רואה שנשארות קרקע פורייה להתפקחות שגויות).
גברים צריכים תמיד להתחיל במגע מיני.
האמירה הזו שגויה ומסכנת, כי היא מכתיבה תפקידים נוקשה שמתבססים על תפקידי מין מסורתיים. כאשר בן זוג גבר רוצה להתחיל במין, זה טבעי וכלל לא מחייב. אבל גם ההנחה שהגברי חייב להיות זה שמתחיל תמידי, עלולה לגרום ללחצים מיותרים, לפחדים ולהרגשה של חוסר שוויון במערכת היחסים. חשוב להבין שישנם דפוסי תקשורת בינאישיים ומוטיבציות שונות שאינן מקושרות ישירות למין או למגדר, וצריך לאפשר לכל אחד לבטא את עצמו באופן אותנטי ומכובד.
גברים צריכים להרבה שותפים מיניים.
האינדיקציה לכך שגבר בהכרח חייב להחזיק במספר שותפים מיניים גדול היא מיתוס שהופרך כבר לא פעם. המורכבות שמאחורי רכישת חוויות מיניות משתנה מאדם לאדם, וכמה שותפים יש – זה לגמרי עניין של בחירה אישית ואפשרות. חשוב להבין שהרבה מהמוסכם החברתי מייחס גבריות ל”רפרטואר” של שותפים, בעוד שכל אישה שיש לה ניסיון כזה נוטה להיתפס באופן שלילי ומבוזה. גבריות אמיתית אינה נקבעת על פי כמות השותפים, אלא על פי הכבוד והביטחון שמביאים איתם חוויות אלה.
אוהבים אנאלי – הם הומואים או ביסקסואלים.
הנחה זו פשוט מגוחכת ומלאה באי-דיוקים. ההנאה או הסקרנות כלפי מין אנאלי אינם קשורים בהכרח להעדפה מינית. למעשה, עבור גברים שיש להם ערמונית – איבר שנמצא בתוך האף של פי הטבעת ואחראי להפקת נוזלים שקשורים להפרשה של זרע, וגם להנאה – מדובר בתפקוד ביולוגי רגיל ומהנה. ההנאה ממין זה אינה קשורה למיומנות או לזהות מינית, אלא לאקט שניתן לחקור וליהנות ממנו מבלי שהוא ישנה את ההגדרה המגדרית או הנטייה שלך. זהו מיתוס שהורס ביטחון ומעלה מלים מיותרות.
אנשים עם פין עושים יותר עיסוי עצמי.
הדעה שחוגגת על גברים בלבד היא שהן יותר מפותחים מינית ושלווים עם עצמם, ולכן עושים יותר עיסוי עצמי. בפועל, כל אדם שיש לו את חלקי הגוף שמוחר באופן שהנאה ומגע מיני מייצרים, יכול ויכול גם לאונן. השפה שלנו שגיבשה מיתוסים סביב מין גברי, כמו “עושים את זה יותר” או “שחיתות של יחסים”, מקדמת אלימות לזהות המינית של נשים ומקטינה את ההכרה בכך שנשים גם עושות זאת, וגם שגברים אינם חייבים. עיקרון המרכזי הוא בחירה אישית, והיכולת לחקור וליהנות זה חלק מחופש הגוף.
גברים תמיד רוצים מין.
האמונה כי גברים תמיד שואפים למין גורמת ללחצים מיותרים ולחוסר הבנה במערכות זוגיות. ההבדל בין אנשים הוא גדול, והיצר המיני משתנה מאוד בין פרט לפרט. יש גברים שמאוד רוצים מין, ויש כאלה שפחות. לאנשים יש מצבים, רפואיים, הורמונליים ורגשיים שמשפיעים על רצונותיהם, ולכן לא מקובל להניח שאי-רצון לסוג מסוים של אינטימיות מקרין חוסר אטרקטיביות או חוסר עניין. חשוב להכיר בכך שהעדר מין אינו בהכרח מעיד על בעיות בזוגיות או בחיבור הרגשי, אלא על הבדלים טבעיים וחשובים של כל אחד ואחת.
גברים אינם בהכרח monogamous בטבע.
הנחה שהגברים בהכרח ינועו לעבר ריבוי שותפים ואחריות זוגית שונה לגמרי מהמציאות. מונוגמיה היא החלטה אישית של כל אדם ואדם – אין חיקוי טבעי שמחייב זאת. השאלה אם מישהו רוצה להיות במערכת יחסים מונוגמית או פתוחה היא עניין של ערכים, בחירה וחופש, ולא תלויה במין או במגדר. שקר שבמרכזו טמונה הסברה הגברית שאם גבר בוגד, זה באשמת טבעו ה”לא מונוגמי” – מדובר באמונה שמשרתת סטריאוטיפים קדומים ומזיקים. במקום זאת, חשוב להכיר שהרבה גברים ונשים בוחרים בקיום מערכות יחסים מותאמות לערכים ולרגשות שלהם, ושההחלטה על מונוגמיה או פתיחות מקבעת לאמונה טועה על טבע האדם.
הקטע הסופי
כפי שהבנת, אני לא תומכת בחוקים נוקשים שנקבעים על פי מין או מגדר. אני שואפת לאפשר לכל אדם להיות נאמן לעצמו, לחייו, לרצונותיו ולערכיו, בלי תוויות מקובעות של החברה. כל מבוגר, בהסכמה, זכאי לבחור את דרכו במיניות – וזהו הכלל היסודי שעליו נשען עולם שלם של חופש, כבוד והבנה.
המחברת
מומחית בינלאומית ליחסים ומין, מורה ומחנכת שמקדישה את חייה להפצת מסרים חיוביים, בריאים ומאוזנים על מיניות, ומעודדת שיח פתוח וכן. היא משתתפת בתוכניות טלוויזיה שונות ומוסמכת כמדריכת מין מוסמכת מטעם ארגונים מקצועיים. בעלת תואר דוקטור בתחום המיניות Human Sexuality, ונושאת תואר שני בחינוך למיניות אנושית.
