המישור של ההסכמה מתייחס כאשר שומעים את המושג, סביר להניח שאנו חושבים על סקס, ולעיתים באופן שלילי או של חשש. רוב הדיונים על ההסכמה מתרכזים ב”חוסר”, ובהבנה של מצבים שבהם אין הסכמה, כמו תקשורת לקויה, תקיפה מינית ואפילו אונס.
בשנים האחרונות שמנו דגש על המסרים שמדגישים את החשיבות של אמירת “לא” וכיבוד ההחלטה של האחר להיאסר. נתנו לאנשים כלים להרגיש בגאווה לאמר “לא”, ולהיות בטוחים בחשיבות לכלול את ההצהרה הזו בחיים שלהם.
אין לי כוונה להכביד כאן על המושג “לא” ולמסור שזו הדרך היחידה, אני בהחלט מאמין שלימוד ש”הלא אומר לא” והצורך לשאול ולבקש הסכמה באופן פתוח וערני הם חלק חשוב מאוד בחינוך מיני
אולם, קיימת נקודה חשובה שחסרה בשיחות שלנו על ההסכמה:
מה לגבי ה-“כן”?
ברצינות, נראה כי טיפלנו יותר מדי בנושא של “לא” והשארנו בצד את ההיבטים של “כן”. יש כיום פחות התייחסות לדרכים שבהן מישהו יכול לבחור לומר “כן” ומתי זה מתאים. כל זה מייצג חוסר תפקיד שמושיט לנו כלים להעריך מתי ומדוע אנחנו רוצים לומר “כן”. במיוחד במקרים שבהם האדם מתלבט או נמשך לנאות באירועים של חיבור פיזי עם אחר, חשוב שנוכל להבין מתי זה נכון לנו ונדע כיצד לבטא זאת בביטחות.
הנושא של ההסכמה אינו מצומצם לסוג אחד של פעילות מינית. זו סוגיה רחבה שמקיפה כל דרך בה אדם בוחר לבטא את עצמו המינית, בין אם זה חיבוק, נשיקה, מגע גופני אחר או יחסי מין בפועל. החשוב הוא שהשיקולים והקריטריונים שיקבעו אם לומר “כן” חלים על כל סוג של אינטראקציה מינית, בלי קשר להעדפות המגדר או ההעדפות המיניות של האדם. אין לצפות מאחרים שיסכימו באופן אוטומטי לכל פעולה או פעילות, וחשוב גם שההחלטות יהיו מבוססות על חופש ואישור מלא של המתנהל על פי רצונו.
לכן, חשוב לשקול את הסיבות שבגללן מישהו עשוי לומר “לא” וכן, מדוע מישהו עשוי להחליט לומר “כן”. זה כולל שאלות כמו:
- האם זה משהו שאני באמת רוצה לעשות?
- אם אני מרגיש את עצבנות או חוסר ביטחון לגבי הפעולה, האם אני יכול לדבר על זה במקומי עם הפרטנר שלי בביטחון?
- האם אני מודע לדרכי ההגנה המיניים, בעיות של מניעה, הגנה מפני מחלות או הריון בלתי רצוי, והאם אני מחויב להשתמש בהם?
- האם אני מסוגל לקבל החלטה ברורה ומושכלת, בה אני לא מושפע מחומרים כמו אלכוהול או סמים?
- האם אני מרגיש בטוח רגשית ופיזית ביחס עם הפרטנר במסגרת האינטראקציה?
- גם אם אנשים יגידו משהו שיגרום לי להחשיב את ההחלטה מחדש, אמשיך להרגיש טוב עם ההחלטה שלי?
- והשאלה החשובה מכולן: האם רוצה באמת לעשות את זה?
השאלה הראשונה והאחרונה הללו הן קריטיות. החשש שהרוצה לחקור ולהביע את המיניות היא נורמלית וטבעית, מפני שהמיניות משתלבת בכל חלק מחיינו. גם לאנשים שאינם מעוניינים בפעילות מינית, זה לגיטימי וטבעי שלא ירצו משהו פיזי-מיני בזמנם ובמקום שירצו או שירגישו נוח. המיניות היא חלק בלתי נפרד מרגשות ובהתנהגות, ואנחנו צריכים להתייחס אליה בכבוד ובזהירות.
לעיתים, מתוך לחץ חברתי או חוסר ביטחון, קשה לבטא במושגים את הרצוי או הבלתי רצוי. זה נורמלי להרגיש מבוכה, ולפעמים זה מחייב שיחה או תרגול כדי להביע את הרצונות והגבולות שלך בביטחון. דוגמאות לכך יכולות להיות משפטים פשוטים כגון:
- התחושה הזאת באמת מרגישה לי טוב.
- אני רוצה לנשק אותך – האם גם אתה רוצה את זה?
- האם אוכל לגעת בך?
חשוב גם להנחות ולהרגיע את הפרטנר שאם הוא/היא מרגיש/ה שהדברים זורמים מהר מדי או שצריך לקחת את הזמן, זה מקובל ואפשר בהחלט לבקש לעבור לקצב נוח יותר, תוך הבטחה שזאת לא בעיה. כמו כן, אפשר לומר: “אם זה מרגיש לי מהר מדי, בבקשה תגיד לי, זה בסדר לגמרי.”
עם פתיחת שנת הלימודים או כל שלב חדש בחיים לאחר חופשה, יש אנשים המעוניינים לנסות ולחקור נושאים הקשורים למין ולקשר מיני. זה טבעי ומובן, והתהליך לא תמיד פשוט. החשוב ביותר הוא לזכור שההחלטות בנוגע למיניות שלך הן שלך בלבד — לא של ההורים, החברים, המרצים או הפוליטיקאים. כל החלטה שתקבל צריכה להיות מבוססת על הקשבה לרצונות ולתחושות שלך, שתהיו בטוחים, מהנים ובטוחים.
בכל מקרה, מאחלים לכולכם התחלה טובה ומזל טוב בהמשך, וזכרו: הכל תלוי בכם. שתפיצו את הליחות שלכם בגאווה ובהבנה, שמרו על עצמכם, ושיהיה לכם בהצלחה!
