כהורה ומחנכת למיניות, אני חוששת מהחיים המיניים של בני הנוער… אך לא מה שניתן לצפות מראש. אני לא מדברת על הסיכונים הפוטנציאליים של קיום יחסי מין בלתי מוגנים או על תרבות ה”התחברות” – אני מודאגת מכך שבני הנוער מקיימים פחות יחסי מין. כן, אמרתי את זה בגלוי.
מחקרים בארה”ב הראו כי גם לפני תקופת המגיפה, תחום זה נעצר או הצטמצם. בדוגמה, מחקר שפורסם בכתב העת של האגודה הרפואית האמריקאית גילה כי בין השנים 2016 ל-2018, 30.9% מקרב הגברים בגיל 18–24 היו במצב של חוסר עיסוק מיני פעיל. בקרב נשים בגיל זה, הנתון היה 12.6%. מחקר אחר של CDC מ-2018 גם הצביע על ירידה בקרב תלמידי תיכון. חשוב להבהיר כי הגדרות המגדר וההגדרות ל”יחסי מין” במחקרים אלה מתייחסות באופן די חיצוני ופשטני, אולם עדיין, המגמות האלה מדאיגות ומחייבות התייחסות.
מה הסיבות לירידה בהיקף המין בקרב צעירים?
מדענים ואנשי מקצוע מציעים מספר תיאוריות שמסבירות תופעה זו: ראשית, הצורך לרכוש עצמאות כלכלית לפני קיום יחסי מין, מה שמעט מסתבר, כי במגמה הזאת לא מדובר רק על טענה כלכלית אלא על תהליך של בגרות והתבגרות. שנית, חוסר התלהבות מ”תרבות ההתחברויות” (המוכרת גם בשם “hook-up culture”), שבה נעשה כמעט חגיגה של חוסר מחויבות וקשרים בלתי מחייבים. נוסף על כך, השימוש הנרחב בפורנוגרפיה וטכנולוגיות שמעקבות אחרינו, הופכים את הגישה למין לשונה, ממתינה ונגישה, אך גם גורמים ליותר ניתוק, פחות אינטימיות ופחות למידה של מיומנויות קשר אמיתיות. כן, גם התפשטות הגיל שבו צעירים נשארים בבית ההורים ומבזבזים יותר זמן עם משפחותיהם, תורמת לכך שחשוב פחות לחפש חוויות מין חיצוניות.
מה שכנראה משפיע הכי הרבה על הפחתת ההכנסות הסומטיות והחברתיות של צעירים, הוא השימוש הרווח במסכים ובטכנולוגיות שמדגימות ומדמה סיטואציות מיניות שיקריות, אך אין להן כל ממשיות. המין בתוכן פורנוגרפי מספק מיידות והנאה רגעית, אך אין זה מחליף חוויות של מגע אנושי, ובסיסיות התפתחות המיומנויות הקשורות לאינטימיות, לביטוי של רגש, לשותפות ולתקשורת על ההסכמה. מיזמים של תרגול תקשורת, הבנת גופניות והבעת רצונות — הם חלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות של כל אדם שיוצר את היסודות לחיי זוגיות בריאים בעתיד.
השלכות של המגיפה והשלכותיה על החיים המיניים
העובדה שהצעירים כבר לפני פרוץ הקורונה נדחקו הצידה מבחינה מיני, עוררה אצלי דאגה. היום, אני חושבת שזה מורכב יותר, ומרגישה שיש צורך לבדוק כיצד המגיפה השפיעה על הנפש והיחסים של בני הנוער. לעיתים, היחס החברתי-חינוכי לגבי מין מייאש ומקטין את החשיבות של חיפוש אחר חוויה, או עיבוד של רגשות עמוקים ומורכבים שקשורים לסקסיות. בוויתור על מפגשים, על חוויות מתוך מחשבה על בריאות, ייתכן שאנו מפקידים את ילדי בני הנוער לוויתור על חלק חשוב ולא פחות קריטי מרכיב בחוויית ההתבגרות — ההקדשה ליחסים, לפיתוי, ליכולת להתמודד עם רגשות ולפתח מיומנויות תקשורת והסכמה, שהם הבסיס לחיים זוגיים בריאים בעתיד.
כמובן, אני מודעת שאינכם חייבים, או רוצים, לחוות מין בכל גיל, ואני לא שופטת את חוויותיי האישיות — אבל זיהיתי שההתרגשות, הפחד, ההתאהבות והפרידה — הם חלק בלתי נפרד מההתפתחות האישית והחברתית שלי, ונתנו לי כלים להבנה והערכת יחסים בריאה ומשמעותית עם עצמי ועם אחרים. חוויות אלה יצרו את היכולת לאבחן ולבחור שותפות נכונה, ולפתח תודעה של מהו הייטק של מגע, תקשורת והסכמה.
בהמשך, אני מלמדת ומקדמת נושאים של תענוג, ביטחון ושיחות על גבולות והסכמה, אך אין זה תחליף ל”ניסיון חיי”. חקר המיניות והקשר החברתי הם חלק מרכזי בתהליך הניווכי של בני נוער וצעירים. לדעתי, תפקידנו הוא לא לבלום את הרצון או להגן עליו באופן שעלול לפגוע ביכולת לפתח אינטימיות, אלא לחנך, לעודד ולאפשר להם להתנסות באופן בטוח, מודע ומhefור.
חיפוש אחר זוויות חיוביות ומבט אופטימי
מנסה למצוא זוויות חיוביות בתוך המצב הלא פשוט. אולי ההגבלה והחששות גורמים לבני נוער להרגיש יותר נוח לומר “לא” ולהכיל את ההסכמה, ולהיות מודעים יותר לסיכונים וליתרונות של חיבור מיני. ירידות בלידות בגיל התיכון, שניתן לשייך לגדילה בשימוש באמצעי מניעה והעלאת המודעות, הן סימן חיובי שמראה שהורים ומערכות חינוך מחדדים את המסרים ומספקים כלים מקצועיים יותר. אולם, יש לפעול לשפר את ההנגשה של שירותי חינוך ומידע לכולם, ללא הבדל בין מיגזרים, ואסור להניח כי כולנו נמצאים באותה רמת מודעות וגישה.
בזמן זה, אנו יכולים להפוך את המצב להזדמנות. להנחות את הצעירים והצעירות שסביבנו שבחיבור, באהבה ובתשוקה יש ערך. זה זמן לפתח מיומנויות תקשורת חדשות, לחשוב על סוגי הקשרים והתחושות שאנו רוצים לחוש ולחזק, וגם ללמוד כיצד לנהל יחסי מין בטוחים ומבוססים על הבנה והסכמה. גם כשאנחנו מצפים לסיום המגיפה, אפשר ומומלץ לעודד שיח פתוח, לבנות אמון ובהירות, ולפתח חוויות שמובילות ליחסים בריאים, שמחים ומעשירים את החיים. בסופו של דבר, הרצון להתחבר ולהתחלק באינטימיות הוא חלק בלתי נפרד מקיום אנושי, ויש ליחס לו יחסי כבוד והערכה, בכל גיל.
על המחברת
יועצת וכנרת למיניות ויחסים, מומחית בינלאומית, שמקדמת מסרים חיוביים ובריאים על מיניות והפריה אישית, ומקדמת שיח פתוח והוגן בנושאי מיניות ויחסים בחברה המודרנית. היא מרצה ומצליחה להציג תכניות ואירועים בטלוויזיה ובמדיה, ומחזיקה בהכשרות מוסמכות בתחום, ביניהן תואר דוקטור ומאסטר בהוראת מיניות, נישואין וחיי משפחה.
