במהלך רוב גיל ההתבגרות שלי, היו לי תערובת של התרגשות ופחד בנוגע לרעיון של “איבוד הבתולין”. אחת הספרים שהכי אהבתי הייתה הספר “לעולם” מאת יהוד בלום, שתיאר את המין בין בני נוער כיפה, אינטימי ומסכים. תיאור זה שונה מאוד מהדימויים שהוצגו בתקשורת על הפעם הראשונה במין, שבדרך כלל סבב סביב סיכונים פיזיים (היריון! זיהומים!) ורגשיים (את עשויה להיזרק, לסבול מאשמה, להביא בושה למשפחתך).
עם הזמן התפיסות שלי התפתחו, ואני מצטער לדווח שהיום, עדיין קיימות בקרב צעירים רבים מסרים בלתי שוויוניים ואף מזיקים בנוגע לראשונה במין. גם אם אינכם מחשיבים עכשיו את הנושא, סביר להניח שלמדתם מסרים מיושנים ומוטעים על חוויית המין הראשונה.
בכל מצב שתהיו בו במסע המיני שלכם, קחו רגע ללמוד מחדש את המושג של יוזמת המין. אני כאן כדי לעזור.
הבתולין – מושג שאינו מציאותי
הבתולין היא קונסטרוקט חברתי; זהו מושג שאינו מציאותי. מדובר ברעיון שנועד לשלוט על דרך ומתי אנשים (בעיקר בנות ונשים) מעורבים בפעילות מינית. למרות זאת, הפכנו את הקונספט הזה ל’אמת מוחלטת’, כאילו היה דבר קדוש.
אין חלק בגוף שלך שמוגדר כ”בתולין”. אנשים שמיועדים ללידה נשיים (וגם אנשים אינטרסקסיים) עשויים להחזיק בחומצה (Hymen), שהיא רקמת רירית שמקיפה חלק מפתח הגוף הפות, ולעיתים קרובות ישנה את הנטייה שלה לפתח קרעים ולדמם בזמן קיום יחסי מין ראשונים. החומצות באות בגדלים וצורות שונות. ישנם אנשים עם חומצה חסומה או קטנה מאוד שמכסה כמעט לחלוטין את הפתח לפות, מה שעלול להקשות על קיום יחסי מין ולפעמים מצריך טיפול רפואי. אחרים מ nissoות החומצה מתארכים ומתרחבים לפני קיום יחסים, ולא שמים לב לכך כלל, שכן זה אינו גורם לכאב או לדימום חשוב. אך ההנחה שהחומצה היא סימן אוטומטי לבתולין, והרעיון שנשים אמורות לדמם בזמן קיום יחסי מין ראשונים, מייצרים חרדה רבת שנים. אם כן, אם ה”בתולין” הוא חלק בגוף, מה דעתכם על גברים שקרויים עם פין? האם שהם אינם חלק מקונספט זה? שוב, זה מצביע על אי שוויון שמציג מי זכאי לקיים יחסי מין ומי מחויב להמתין.
היחסים הראשונים אינם רק חדירה כפויה
בימי ילדותי, “איבוד הבתולין” תואר כעניין של גברים הנשקפים עם נשים בפעילות מינית. ההבנה המשותפת שלנו על מין ובתולין נדחתה את חוויות החברים והחברות הלהט”בים, והציבה את נטל השימור של המיניות על נשים בלבד, כשהגברים מוצגים כיצורים פולשניים.
בהחלט, זו ההנחה שמתקבלת כאשר מישהו מספר שיש לו ניסיון מיני, אך זו היא נקודת מבט הטרוסקסואליסטית צרה. מין הוא רצף של התנהגויות אישיות ואינטימיות שיכולות להוביל להנאה. כל אלה הן טקסי מעבר אינטימיים. מין אינו שייך בהכרח להטרוסקסואליים בלבד; לקהילות הלהט”ביות יש חוויות מין מגוונות, והרעיון שאדם נשאר בתול ושאין לו ניסיון מיני שאינו חדירה שייכת לווירטואליות ולא למציאות.
שפה טובה יותר נחוצה סביב הנושא
במהלך עבודתי במשך עשרות שנים, אני שומעת הרבה חששות של אנשים סביב חוויית המין הראשונה. וזה לא מפתיע. ביטויים כמו “לפרוץ את ה”בירית”?” אכן מזוהים עם חינוך מוטעה ומיזוגיני, שכן החומצה אינה מדידה לכלום, וה”מכסה” אותו פשוט מתרוממת או מתרופפת. עוד מונח ישן-חדש הוא “להפנטל” — שמתייחס באופן מזלזל לבעיות מיניות של נשים כמשהו יופי ויקר רב ערך, וזה פשוט לא נכון. במובן הפשט, אין דבר בגוף שלנו שניתן לגדוע או להוציא עם קיום יחסי מין.
החוויה המינית אינה שחורה ולבנה
הדימוי של רגע מכריע שאינו הפיך, המכונה “היא איבדה את הבתולין”, מבלבל את זהותנו ויחסינו. אני מתקשה עם הרעיון שזו פרידה סופית מחלק מחיינו, כאילו חלק זה נעלם לתמיד. גם אובדן זה נעשה לעיתים מושא לשיפוט חברתי, במיוחד בקרב גברים שמורים, שנחשבים לעלות בדרגה חברתית בעקבות כך.
מה היה קורה אם היינו רואים חוויית מין כפרק משותף, כתהליך של צמיחה הדדית במקום אובדן? חשוב לזכור שזה תהליך שאינו מתרחש בפעם אחת בלבד, ושהמיניות היא מסע ארוך טווח, שכל אחד עובר בדרכו הייחודית.
הערך שלך כבן אדם אינו נקבע על ידי המין שלך
ולבסוף, השאלה המרכזית היא: האם אתה טוב יותר או שווה יותר כבן אדם אם אתה נשאר בתור “בתול”? או אם בחרת לשתף את גופך עם מישהו אחר? (אקח רגע ואראה את התשובה…). ברור שלא. הסטטוס של “הראשון במין” אינו מרכיב בערכיך, בניגוד למה שלמדנו מחינוך מיני מוטעה, שמבטיח כי שמירת הבתולין מגדילה את הערך העצמי.
תומכי חינוך מיני המבוסס על הימנעות מיחסי מין (הנקרא לאחרונה “הימנעות מסיכונים מיניים”) מטעים ומקדמים טענות על כך שלמי שיש חוויות מין מוקדמות, גם אם לא בהסכמה מלאה, יש תדמית של “לעוסת את הלעסה”, מה שמזין בושה ואשמה. לא זו בלבד, אלא שהשבוע האחרון הובילה אותי להתבטא בציבור נגד חינוך למניעת מין בלבד, במודעות שהופיעו בהן דימויים של מסטיקים שיוצאים מהפה, במיזם של ארגונים כמו Advocates for Youth ו-Trojan.
היסטורית, שפת החברה, התרבות והחינוך המיני שיקפו לעיתים נושאים מגדריים, הטרוסקסואליים ולפעמים מזיקים לכולם. לכן, זו הזדמנות שלי לפרק את השקרים החברתיים שמפגעים בבריאות המינית והרגשית של בני אדם.
רצוני להשאיר אותך עם המסר הבא: אתה מחליט מתי ואיך לשתף את גופך עם מישהו אחר. ההחלטה חייבת להיות מושכלת, מבוססת על הסכמה והנאה, וממוקדת בהרגשה טובה. זה לא קשור למין שנקבע לפי מין, מגדר, או נטייה מינית — הגוף שלך, ההחלטות שלך, התנאים שלך.
